יום האוטיזם הבינלאומי - תינוקות בזמן מלחמה

בימי המלחמה האחרונים צפינו בקבוצת פעוטות טיפיקליים, בני שנה וחצי עד שנתיים, ששהו בתוך מקלט קיבוצי בצפון הסוער, במשך כמה שעות מדי יום.

ההתבוננות בהם המחישה עד כמה מצב של מתח מתמשך, כמו זה שאנחנו חווים עכשיו, נותן את אותותיו גם בתינוקות  דרך התנהגויות מוקצנות. ראינו תינוק שהתכנס בפינה, נאחז בדובי וסירב להצטרף למשחק. אחר נצמד למטפלת מוכרת ולא ירד מזרועותיה. שלישי הרביץ ובכה. ותינוקת אחת עשתה את צרכיה פעמים רבות מהרגיל.

נכון , גילאי שנתיים מאופיינים בהתנגדות כחלק נורמטיבי בהתפתחות. אבל כאן הייתה יותר התנגדות מהרגיל.      

הילדים השקטים, אלה שמסתגרים, שפחות פונים למבוגר היו מדאיגים במיוחד.

תינוקות תופסים ומבינים את המציאות באופן שונה מאיתנו. הם חווים את העולם דרך החושים — מה שהם רואים, שומעים, חשים ומרגישים בגוף. את החוויות האלה הם מארגנים דרך הקשר עם דמות מטפלת משמעותית. ההורה מתווך עבורם את העולם — עוזר "לתרגם" את מה שקורה, מרגיע כשהם נבהלים, מסביר בקול ובמגע, ויוצר תחושה שהעולם מובן ובטוח. כאשר המענה ההורי זמין, מותאם ועקבי — התינוק מרגיש מוחזק, בטוח ומסוגל להירגע.

אבל יש תקופות, כמו עכשיו, שבהן גם לנו  המבוגרים, קשה. המציאות יכולה להיות מבלבלת, מציפה ומלחיצה.

במצבים כאלה קשה יותר להיות פנויים רגשית, להכיל, ולעזור לתינוק להבין מה קורה . והתינוק , שתלוי בנו , חש את המתח והבלבול. הוא לא מבין את המציאות, אבל הוא כן חווה אותנו: איך אנחנו מחזיקים אותו, איך אנחנו נושמים, כמה אנחנו מתוחים. לעיתים הוא גם עובר בין מקומות באופן פתאומי, שומע רעשים חזקים, ונכנס למצב של דריכות מתמשכת.

אצל תינוקות בעלי רגישות גבוהה, שמעבדים גירויים בעוצמה רבה — ההשפעות עלולות להתעצם. זה יכול לבוא לידי ביטוי בהפרעות בשינה, באכילה, בבכי ממושך, באי שקט תנועתי או אפילו באפטיה.

החשיפה למצב המלחמה עלולה להשפיע על הקשר בין ההורה לתינוק. באופן טבעי עולה לחץ, תחושת חוסר אונים ואולי גם חרדה, שמשפיעים על היכולת להיות נוכחים ויציבים עבור התינוק.

אז מה כן אפשר לעשות בתוך כל זה?

לתווך במלים הכי פשוטות בהתאם לגיל: "בחוץ יש פיצוצים ואני שומרת עליך", "יש רעש לא נעים, אני כאן איתך." להיעזר במגע — חיבוק, ליטוף, קרבה פיזית. ולזכור שגם נוכחות שקטה היא משמעותית מאוד.

בתקופה מורכבת כזו, יש חשיבות גדולה גם לתמיכה בהורה. כשהמבוגר מקבל מענה רגשי — הוא יכול להחזיק, להרגיע ולתמוך גם בתינוק שלו.

ובעיקר, להיות סלחניים לעצמנו. לא צריך להיות הורה מושלם, אלא הורה קשוב שמנסה, טועה, וחוזר להיות מכוונן.

שנעבור את כל זה בשלום!

צוות מפנה