חרדות במצב של חוסר וודאות

ד״ר חנה אלונים, מנהלת מרכז מפנה

מצב של חוסר וודאות קיים אצל כולנו באופן זה או אחר בפאזות שונות בחיים וגם בחיי היומיום. אנחנו מצפים לתשובות מבחינות שעשינו; אנחנו לא יודעים אם נתקבל למקום עבודה מסוים, אנחנו עומדות ללדת, אנחנו בציפייה לילד שיחזור מהצבא; אנחנו מחכים לתוצאות של בדיקות רפואיות וכך בלי סוף...

בעת הזו כולנו נמצאים במצב של אי וודאות: מתי תסתיים המלחמה? מתי נוכל לחזור לבית שלנו? מתי נקבל פיצוי כספי? מה יקרה אם מישהו קרוב יפגע חס וחלילה? איך נוכל להעניק בטחון לילדים שלנו? הפעם מדובר בחוסר וודאות קולקטיבי ואישי שנמשך תקופה ארוכה. חוסר וודאות לאורך זמן עלול לגרום לחרדות.

חרדה היא הפרעה, שלא כמו פחד שהוא נקודתי (למשל פחד מכלבים, או פחד מאזעקות ברוח הזמן) ולעתים אף שומר עלינו, או דאגה שהיא חלק אינטגראלי מחיינו (למשל ילד חולה, או הילד לא הגיע הביתה בזמן). חרדות מתייחסות למקרים בהם מצבים או אובייקטים מסוימים נחווים כמאיימים ומסוכנים (כמו לאור המציאות הנוכחית) ועלולים להוליד מצוקה רגשית, או פגיעה בתפקוד. החרדה מתוארת כתגובה מרכזית של האני למכלול אירועים ממקורות פנימיים וחיצוניים. החרדה מהווה בו זמנית הן מנוע להתפתחות חיי הנפש ובוחן מציאות, והן סכנה הגורמת למגוון רחב של פתולוגיות הפוגמות ביכולת להרגיש, לחשוב, להכיל וליצור תמונה מגובשת של העולם, ולכן גם ביכולת להתפתח (קליין, 1940, 1952). קליין טוענת שחרדה מתפתחת כבר בינקות המוקדמת מתוך עולמם הפנימי של תינוקות, ועולמם הפנימי מושפע כמובן מסביבתם. ילדים עם חרדות הופכים בדרך כלל למבוגרים עם חרדות, אלא שהאדם לפעמים אינו יודע שהוא מונע מחרדות. בהרבה מקרים אין לאדם אפשרות להיחלץ מתוך המעגל הזה בעצמו ונדרשת עזרה מקצועית מבחוץ. אירועי חיים מגבירים את רמות החרדה. אירועי חיים הקשורים בילדים הם קטליזטור מובהק בעוררות של חרדה. כשאנחנו מדברים על תינוקות עם קשיים התפתחותיים, יש גם הרבה פחד מפני הלא נודע.

אחת השאלות שעולות אצל הרבה הורים בתקופה זו היא: מה התינוק שלנו מרגיש בימים אלה?

מדעי המוח ומחקרים קליניים מספקים ראיה חזקה המערבת השפעה סביבתית מוקדמת על התפתחות המוח בתחום האפי-גנטיקה, בזמן שמתקיימת צמיחה דינאמית ומשמעותית של נוירונים היוצרים מרקם תאים השולט על הויסות הסנסורי – רגשי – קוגניטיבי. מרקם זה הוא תנאי הכרחי לפיתוח היכולת להטמעה של גרייה.

אינטראקציה בין אם-תינוק מגלה רגישויות דקות בחודשים הראשונים בהם התינוק מווסת עצמו פיסית ורגשית, ויש להן משמעויות בתפישה הרפלקטיבית של התינוק. באופן נורמטיבי, הפניות הרגשית של האם מספקת מטריקס של התפתחות התינוק על ידי תפישתה את הסיגנאלים שהוא משדר, ואלה מהווים בסיס לתקשורת. כשהאם נמצאת בחרדת יתר, היא אינה פנויה להגיב לסיגנלים של תינוקה באופן בונה. במקרה זה לא יכולה להתקיים סינכרוניזציה. פנים חרדות, לחץ, ודאגה שמקבלים ביטוי פנימי וחיצוני בדרך כלל באופן לא מודע, עלולים להעביר מסר מבהיל עמו אין לתינוק יכולת להתמודד ועל כן הוא זקוק למנגנוני הגנה.

אם את בהיריון, לאחר לידה, או אמא לפעוט, ומוצאת עצמך במצב חרדתי מתמשך, אל תשארי עם התחושות האלה לבד. פני להתייעצות.